top of page
3-adi-portrait.png

עדי שני

12.9.1984 · 6.12.2023

משפחה. חברות. אהבת החיים.

בן זוג ואבא, בן ואח, חבר אהוב.

השירות והנפילה

האדם שהיה

My name is Alexa Young

Briefly introduce yourself and share something interesting with website visitors. Double click to edit the text.

  • Facebook
  • Twitter
  • LinkedIn
  • Instagram
IMG_4184.jpg

לנצח נזכור

סיפור חייו

 

האדם שהיה

 

ילדות וסקרנות

עדי נולד ב־12 בספטמבר 1984 בקריית אונו, בנם הצעיר של טובה ומשה ואח לערן, קרן ותמר. הוא גדל בקריית אונו, למד בבית הספר ניר ובילה עם אחיו ועם חבריהם בשדרה שבקק"ל. ילד סקרן ושובב, שחיפש תשובות גם דרך ניסיונות משלו. המורות זכרו את תעלוליו, את החיוך ואת העיניים הצוחקות.

​

בבית קראו לו בחיבה "נזק". פעם הכין מעין חביתות מנייר סופג רטוב והדביק אותן לתקרה; בפעם אחרת ניסה לבדוק אם אפשר להוריד זוג מכנסי ג'ינס באסלה. מאחורי התעלולים היה ילד שרצה לנסות בעצמו ולגלות מה יקרה.

​

במשך כמה שנים התגורר עם אימו בארצות הברית. שם ליטש את האנגלית המצוינת שלו, וגם בחן את הגבולות עד הקצה. בהמשך עבר להרצליה להתגורר עם אביו, ובהמשך סיים את לימודיו בתיכון ראשונים. לאחר התיכון התגייס לחיל התותחנים ושירת ביחידת MLRS. בשירות הצבאי הכיר את ליאור.

​

הסקרנות של הילד נשארה איתו גם כשבגר. הוא רצה להבין איך דברים עובדים ולמה, איך אפשר לשפר אותם ומה יהיה היעד הבא. הרצון ללמוד ולנסות ליווה אותו בתחומים הרבים שמילאו את חייו.

עדי וליאור הפכו לבני זוג, נישאו ובנו את ביתם בצור יצחק. שם גידלו את שלוש בנותיהם: התאומות גאיה ויובל, ותומר הצעירה.

​

להיות אבא נוכח ואוהב היה תפקיד חייו. הוא היה שותף ומעורב, בן זוג שדאג לבית ולבנות. כשחזר מהעבודה, הבנות היו רצות אליו ומטפסות עליו. הוא עטף אותן בחום ובאהבה. היו שירים, צחוק ורגעים קטנים של יחד. בים היו הבנות שרות וצוחקות איתו, עד שהשמש ירדה.

​

בכל שבת היה מכין לבנות פנקייקים, במיוחד עם צבעי מאכל. זו הייתה עוד דרך שלו להיות איתן ולשמח אותן, בתוך השגרה של הבית.

אהבה למטבח

עדי אהב מאוד את המטבח. הוא בחר גם במתכונים מורכבים: עישן בשר והכין פסטה מאפס. גם כאן היה מקום לסקרנות שלו, ללמידה ולעשייה.

​

בשלב מוקדם יותר בחייו פתח עדי בית קפה. בהמשך, כשהמטבח הפך למקום של ניסיונות ויצירה בבית, הבישול היה גם דרך לדאוג לאנשים שאהב ולשמח אותם.

​

בשנותיו האחרונות הקפיד מאוד על אוכל בריא ועל תזונה מאוזנת, עם חלבונים, ירקות וסיבים תזונתיים. הוא שם לב גם לזמני הארוחות ושמר על ההרגלים האלה אפילו בזמן המילואים.

עדי עבד בשוק ההון, ובשעות הפנאי הקדיש מקום גדול לספורט. הוא אהב לרכוב על אופניים ובעיקר לרוץ. קרא, חקר ולמד בעצמו את עולם הריצה, השתתף בשני מרתונים וסיים אותם. בהמשך תכנן להתנסות, לפחות באופן חלקי, גם בתחרות איש הברזל.

​

עם הזמן הצטרפה גם ליאור לאימונים. בסופי השבוע אהב לרוץ בחורשה שליד הבית ובשדות, להיות קרוב לטבע ולהריח את האדמה. מכבי תל אביב הייתה אצלו בלב. הוא היה אוהד שרוף של הקבוצה ונסע למשחקי הקבוצה ברחבי הארץ.

חברות ונתינה

עדי היה חבר בכל ליבו. כל אחד מחבריו הרגיש שהוא החבר החשוב לו ביותר. הצניעות והרגישות היו חלק מהדרך שבה היה חבר. הוא ראה את מי שסביבו, דאג והושיט יד גם בלי שיבקשו. הנתינה הייתה יומיומית ומעשית: לעזור כשצריך, להרכיב רהיטים, להישאר לכוס קפה ולשיחה. גם אחרי שחזר לחופשה מהמילואים, מצא זמן להתקשר, לעודד ולהציע להיפגש. הוא היה אדם של עשייה, אבל ידע גם לעצור בשביל מי שמולו.

​

במפגשים איתו היו הרבה צחוק ושמחה. היו ארוחות טובות ובילויים משותפים, שיחות וקרבה. במפגשים המשפחתיים, בשבתות, בחגים ובארוחות, ניכרו האהבה והאכפתיות שלו, יחד עם הצניעות והרצון לעשות ולפעול.

​

גם בשירות המילואים הביא איתו את הדאגה לחברים. כשנדרשה משימה, נרתם לבצע אותה. לפעמים לקח על עצמו משימה נוספת כדי שחבר יוכל לנוח. בבוקר שלפני נפילתו הכין חביתות לחבריו לנשק. גם שם, בתוך המלחמה, המשיך לבשל ולדאוג למי שסביבו.

ב־7 באוקטובר 2023 שהה עדי עם משפחתו בטיול בצפון. עם פרוץ המלחמה הם חזרו לביתם, ובאותו אחר הצוהריים גויס למילואים. הוא שירת כלוחם בפלוגת הסיור של אגד לוגיסטי 6036 והשתתף בלחימה ברצועת עזה.

​

רב־סמל מתקדם עדי שני נפל בקרב בצפון רצועת עזה ב־6 בדצמבר 2023, כ"ג בכסלו תשפ"ד, בן 39. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר אחריו את ליאור ושלוש בנותיהם, את הוריו, אחיו ואחיותיו.

בכל שנה עורכת המשפחה ריצה לזכרו ביער ובשבילים שאהב כל כך.

​

בתום השבעה ערכה המשפחה ריצה לזכרו בחוף הים בתל אביב. ביישוב צור יצחק נחנכה פינת ההנצחה גבעת המשחקים של עדי. בהרצליה נקראה על שמו גינה קהילתית מול בית אביו.

​

לצד המקומות והמפגשים האלה נשארים הזיכרונות האישיים: החיוך והצחוק, החברות, העזרה והאהבה שהעניק. אלה חלקים מהחיים שחלק עם משפחתו וחבריו, ומהחותם שהשאיר בליבם.

עדי היה אדם של חיוך, הומור וטוב לב. חם, רגיש וקשוב למי שמולו, נרתם לעזור ודואג לאחרים. הייתה לו כריזמה שקטה. הוא לא חיפש את מרכז הבמה או את תשומת הלב, אבל קשה היה שלא להרגיש בנוכחותו ובטוב הלב שנשקף מעיניו. את החום הזה הביא הביתה, אל החברים ואל המפגשים עם האנשים שאהב.

​

בחייו היו מקום למשפחה ולחברים, לריצה ולרכיבה, לעבודה ולסקרנות שלא פסקה. בין הבית בצור יצחק לשבילים שבחורשה, בין הבנות למשחקי מכבי תל אביב, נפרש סיפורו של אדם שאהב את החיים ואת האנשים שסביבו.

 

הבית שבנו יחד

בין השבילים לשדות

זיכרונות מעדי
הזיכרון יישלח למשפחה ולא יוצג באתר באופן אוטומטי.

האלבום של עדי

בדרכים שממשיכות לזכור

bottom of page